בבא מציעא דף ק. א

ממון המוטל בספק, מה דינו?

אליבא דסומכוס אליבא דרבנן
בברי וברי לרבה בריה דרב הונא: יחלוקו [1]
לרבא:
המוציא מחברו ע"ה
המוציא מחברו ע"ה
בשמא ושמא יחלוקו [2] המוציא מחברו ע"ה
בתובע שמא ונתבע ברי המוציא מחברו ע"ה [3] המוציא מחברו ע"ה
בתובע ברי
ונתבע שמא
לרב הונא ורב יהודה חייב [4] יחלוקו
לרב נחמן ור' יוחנן יחלוקו המוציא מחברו ע"ה

בשביל מי מהני חזקה בגודרות ועבדים (היכא דאיכא דררא דממונא)? [תוד"ה וליחזי].

במוכר, ומי שהיה מוחזק תחילה [5] בלוקח, ומי שלא היה מוחזק תחילה
כשהם טוענים ברי הוי חזקה הוי חזקה
כשהם טוענים שמא הוי חזקה לא הוי חזקה

מה הדין לסומכוס באופנים דלהלן? [תוד"ה הא ותוד"ה מן].

בקיימא באגם - דאין חזקת ממון בקיימא ברשותו - דיש חזקת ממון
כשהנתבע טוען שמא יחלוקו יחלוקו
כשהנתבע טוען ברי יחלוקו יש חזקה - והמוציא מחברו ע"ה

בבא מציעא דף ק:

"לוקח אומר עבד ושדה גדול מכרת, ומוכר אומר קטן מכרתי, ישבע המוכר" - מה הטענה?

גבי עבד גבי שדה
לרב טוענו דמי עבד [6] טוענו דמי שדה
לשמואל טוענו כסות עבד [7] טוענו עומרי שדה [8]
לרב הושעיא טוענו עבד וכסותו טוענו שדה ועומריה
לרב ששת טוענו עבד לבד [9] טוענו שדה לבד [10]

האם ענבים העומדות ליבצר כבצורות דמיין? [תוד"ה ואמר].

לענין שבועה לענין שבת - לחייב התולשן לענין בע"ח שלא יגבם [11]
לר' מאיר כבצורות לאו כבצורות כבצורות
לרבנן לאו כבצורות לאו כבצורות לתוס': כבצורות
לר"ח: לאו כבצורות [12]
-------------------------------------------------

[1] חוץ מהיכא דיש על הנתבע שבועה דאורייתא (כגון במודה במקצת), שמשביעו התובע, והיכא שיש לנתבע חזקת ממון עם הטענת ברי, דאמרינן הממע"ה והנתבע פטור.

[2] חוץ מהיכא דיש על הנתבע שבועה דאורייתא, שמתוך שא"י לישבע משלם, והיכא שמסייע חזקת הגוף (כגון חזקה שלא נולדה) לנתבע, דמודה סומכוס בהא שהממע"ה (תד"ה הא מני).

[3] ולכן אם המוכר טוען קטן מכרתי והלוקח אינו יודע, הממע"ה.

[4] כמבואר לעיל (דף צז:).

[5] וכתבו התוס' דאפי' אם היה מוחזק בולד רק בהיותו עובר, חשוב מוחזק מעיקרא להך דינא.

[6] לרש"י (בד"ה דמי), טוען שמסרתי לך מעות לקנות בהם עבד (או שדה) גדול, ומודה לו במעות עבד (או שדה) קטן. ולתוס' (בד"ה דמי), מיירי שמכר לו עבד (או שדה) בדמים, ועדיין לא כתב השטר (ובמקום שכותבים שטר שאינו קונה בדמים עד שיכתב השטר, או שהתנו בפירוש שיוכלו לחזור עד שיכתבו שטר) וחזר בו המוכר, והויכוח כמה מעות מסר לו הלוקח שהמוכר צריך עכשיו להחזירם לו.

[7] והעמיד רב פפא שהויכוח על חתיכת בד גדול, האם מכר לו כולו או רק חלקו.

[8] פירשו התוס' (בד"ה כסות) שמיירי שטוענו סכום העומרים הנמצאים בשדה גדולה או קטנה - ולא עומרים של שדה זו ממש, דא"כ מה שטענו לא הודה לו.

[9] ואליבא דר"מ שנשבעים על העבדים, וכרבן גמליאל שטענו חיטים והודה לו בשעורים חייב שבועה, ובאופן שקטע את יד העבד הקטן שמודה לו בו, דלא הוי הילך.

[10] וכגון שחפר בשדה הקטנה בורות, דלאו הילך הוא. ותי' זה נדחה, שמצינו לר"מ דס"ל אין נשבעים על הקרקעות. (מיהו ברש"י בעמוד א' בד"ה מודה נקט כרב ששת, ע"ש בהגהת הגר"א ובמהר"ם).

[11] דהדין שאין בע"ח גובה ממטלטלין, ואם כבצורות דמי הויין כמטלטלין.

[12] ואף שהגמרא בכתובות (ריש דף נא.) אמרה בסתמא שהעומד ליגזז כגזוז דמי לענין בעל חוב, אין מזה ראיה שגם רבנן מודים לר"מ בבע"ח, אלא סתמות הגמרא היא על פי מה דפסקינן להלכה בב"ק (דף נט:) כר' שמעון דפירות גמורים שלא נתלשו דינם כתלושים.

-------------------------------------------------