בבא מציעא דף כז. א

מהיכן לומדים את הדינים דלהלן?

פרט לאבידה שאין בה
שו"פ שלא מחזיר [1]
פטור מלהשיב אבידת
עכו"ם אף שבאה לידו [2]
אבידה ששטפה נהר
מותרת
לתנא קמא אֲשֶׁר תֹּאבַד [3] וּמְצָאתָהּ מו' דוּמְצָאתָהּ [4]
לר' יהודה וּמְצָאתָהּ מִמֶּנּוּ [5] אֲשֶׁר תֹּאבַד

בבא מציעא דף כז: א

במה נחלקו אם יכולים להעיד על פלוני ע"פ מה שמכירים בו לאחר מיתה בשומא שהיתה בו?

ללימא
כתנאי
לתירוצי רבא - אי סימנים דאורייתא לתירוץ רבא -
אי סימנים דרבנן
לביאור א' לביאור ב'
לר' אליעזר בן
מהבאי - מעידים
סימנים
דאורייתא
אין שומא
מצויה בבן גילו
שומא אינה משתנה
אחר מיתה
שומא הוי
סימן מובהק
לרבנן
- אין מעידים
סימנים
דרבנן
שומא מצויה
בבן גילו
שומה משתנה
אחר מיתה
שומא לא הוי
סימן מובהק
-------------------------------------------------

[1] אביי סובר שאין מחלוקת בין התנאים, אלא רק "שמשמעות דורשים" איכא בינייהו - כלומר, מאיזה פסוק דורשים. ולרבא יש נפ"מ להלכה בפרוטה שהוזלה וחזרה והוקרה, דלת"ק שלמד מ"אֲשֶׁר תֹּאבַד" - צריך להחזיר כי בשעת האבידה היתה שוה פרוטה. ולמ"ד מ"וּמְצָאתָהּ" - פטור מלהחזיר דבעינן שיהיה בה שיעור מציאה משעת אבידה ועד שעת מציאה.

[2] ושלא תאמר שמה שנתמעט אבידת עכו"ם הוא רק מלטרוח אבתרה, אלא קמ"ל שאפי' אם כבר הגיעה לידו ג"כ פטור מלהשיבה.

[3] לשון הפסוק (דברים כב:ג) "וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם".

[4] ור' יהודה לא דורש את הו' לדרשא בפני עצמה.

[5] לא משמע לו ש"מִמֶּנּוּ" אתא לדרשא בפני עצמה, אלא הוא המשך לתיבות "אֲשֶׁר תֹּאבַד".

-------------------------------------------------