PAST CYCLE DEDICATION

BERACHOS 19 - Dedicated l'Iluy Nishmas Esther Chaya Rayzel (Friedman) bas Gershon Eliezer (Yahrzeit: 30 Av, Yom Kevurah: 1 Elul) by her daughter and son-in-law, Jeri and Eli Turkel of Raanana, Israel. Esther Friedman was a woman of valor who was devoted to her family and gave of herself unstintingly, inspiring all those around her.

ברכות דף יט. א

המספר בגנותו של מת מה דינו?

מה דינו? ומדוע?
בסתם אדם כמספר אחר האבן איכא דאמרי דלא ידעי
ואיכא דאמרי דידעי ולא איכפת להם
בתלמיד חכם נענש דהקב"ה תובע כבודם

מה דין הוצאת המת בזמן הסמוך [1] לקריאת שמע?

בסתם אדם באדם חשוב [2]
להתחיל להוציאו אין מתחילים מתחילים
כשכבר התחילו אין מפסיקים כ"ש שממשיכים

העוסקים בהספד מה דינם לענין ק"ש ותפלה?

כשהמת מוטל בפניהם כשאין המת מוטל בפניהם [3]
העוסקים בהספד נשמטין אחד אחד וקורין [4] יושבין וקורין עומדים ומתפללים
האבל עצמו שומע את ההספד כשהם קורין הוא יושב ודומם
כשהם מתפללים הוא מצדיק את הדין

ברכות דף יט: א

האם ארון של מת מטמא באהל?

מדאורייתא מדרבנן
כשאין חלל טפח בין המת לארון מטמא באהל
כשיש חלל טפח בין המת לארון אינו מטמא באהל מטמא באהל [5]

ברכות דף יט: א

האם ארון של מת מטמא באהל באופנים דלהלן? [תוד"ה רוב].

כשראש הארון פתוח מלמעלה כשכל הארון סתום
כשאין חלל טפח בין המת לארון מטמא רק כנגד המת כטומאה רצוצה
כשיש חלל טפח בין המת לארון אינו מטמא באהל (מדאורייתא) מטמא באהל [6]

האנשים דלהלן האם מוזהרים להטמא למת, או אדרבה צריכים להטמא?

כהן נזיר המל בנו או עושה פסח
לז' קרובים צריך להטמא אינו מטמא אינו מטמא
למת מצוה צריך להטמא צריך להטמא צריך להטמא

מה לומדים מהפסוק (במדבר ו:ו-ז) "כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם"?

מה לומדים מהפסוק?
עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא שאינו מטמא לקרובים כלל
לְאָבִיו בא לומר שנזיר צריך להטמא למת מצוה
וּלְאִמּוֹ אפי' אם היה נזיר וכהן שיש לו ב' קדושות צריך להטמא למת מצוה
לְאָחִיו אפי' אם היה נזיר וכהן גדול שיש לו ג' קדושות צריך להטמא למת מצוה
וּלְאַחֹתוֹ אם גם היה הולך למול את בנו ולעשות פסח צריך להטמא למת מצוה [7]
-------------------------------------------------

[1] פירש רבינו יונה (דף יא: מדפה"ר) דהוא מחצי שעה סמוך לק"ש, וי"א כל זמן שאין שהות להספיק להוציאו ולקוברו עד שיגיע זמן ק"ש. וע"ש שהביא מחלוקת אי מיירי רק בק"ש של שחרית או גם בשל ערבית, שהגם שכל הלילה זמנה אסור להוציאו סמוך לזמנה.

[2] ע' במשנה ברורה (סימן ע"ב ס"ק ו'), שבזמן הזה אין לנו אדם חשוב לענין זה.

[3] מבואר שכשהמת בפניהם לא מפסיקים את ההספד, ולכן צריכים להשמט כדי לקרוא והאבל שומע ההספד ולא עושה צידוק הדין - גם לא בשעה שחבריו נמשטין ומתפללים. אולם כשהמת אינו בפניהם, מפסיקים לק"ש ותפלה, ולכן יש נידון מה עושה האבל.

[4] ונחלקו הראשונים האם גם מתפללין, דשמא כיון שתפלה דרבנן לא הצריכום. וברבינו יונה הביא שה"ה שמתפללים. וע' שו"ע (או"ח סימן ע"ב סעיף ג') ובמ"ב (ס"ק י').

[5] וכיון שהוא רק טומאה דרבנן התירו חכמים גזירתם משום כבוד מלכים. והקשו התוס' (בד"ה מדלגין) על פירש"י (בסוכה דף כג. בד"ה לא גולל לקבר) דס"ל דגולל הוא כיסוי של ארון, דכיון שגולל מטמא באהל כמת, א"כ שוב יש כאן טומאה דאורייתא של אהל וכיצד היו מדלגים. ותירצו שבכל אופן אין כהן מוזהר עליה כיון שאין הנזיר מגלח על טומאה זו - ואינה שם טומאה אצל נזיר כלל.

[6] כן כתבו תוס' דצ"ל שראש הארון פתוח, שאם היה סתום אדרבה כי יש בו פותח טפח מטמא אפי' במקום שאין כנגדו מת - וזה דין קבר סתום שמטמא בכל מקום בנגיעה ובאהל, וכמבואר ברמב"ם (פ"ה מהלכות טומאת מת הט"ו).

[7] רש"י כאן מפרש שמיירי בסתם אדם שהולך למצות אלו, וקמ"ל שאפי' שהם מצות שיש בהם כרת, מ"מ נדחות הם מפני מת מצוה. ואילו תוס' (בד"ה ולאחותו) פירשו שמיירי באדם שיש לו כל הקדושות האלו - כה"ג ונזיר, וגם הולך למול את בנו ולעשות פסח, ובכל אופן יש לו להטמא למת מצוה. אכן בתוס' הבא (פירשו כמו רש"י כאן).

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף