[1] הוכיחו תוס' כן, מהא דלא אמר בברייתא הראשונה "פעמים שאדם קורא פעמיים ק"ש אחר שעלה עמוד השחר ויוצא בהם ידי חובה של יום ושל לילה" - ולכאורה היה צריך לומר כן, כיון שס"ל שאחר עמוד השחר לילה הוא ורק כיון שיש אנשים שקמים אז יוצא בו ידי חובה גם של יום, אבל ודאי שיוצא גם בשל לילה. אבל זה אינו, דמה שאמר "לא לעולם לילה הוא" - הוא רק לענין שאר מצות דבעינן בהו יום, אמרינן שמשעלה עמוד השחר עדיין חשיב לילה ולא יום, אולם לענין ק"ש של ערבית ודאי שאינו יכול לקרוא אז. ולכן הקפידה הגמ' לומר "פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה", אבל אחר עמוד השחר א"א לקרוא פעמיים.

[2] ברייתא זו ס"ל שקודם הנץ החמה ודאי יוצא ידי חובה של ק"ש של ערבית, וא"כ פשיטא שאחר עמוד השחר יוצא ידי חובה ק"ש של ערבית.

[3] ביארו התוס' (בד"ה לא), שאין הכוונה אחר שיעלה עמוד השחר מיד, דודאי צריך להמתין לשיעור דמתניתין עד שיכיר בין תכלת לכרתי.

[4] כן אמרה הברייתא להדיא, שאם קורא אחר שעלה עמוד השחר יוצא ידי חובה של שחרית.

[5] הוכיחו תוס' כן, מהא דלא קאמר בבריתא השניה "פעמים שאדם קורא פעמיים ק"ש קודם הנץ החמה, ויוצא בהם ידי חובה של יום ושל לילה - ולכאורה היה צריך לומר כן, כיון שס"ל שקודם הנץ החמה כבר יום, רק שיש אנשים שעדיין ישנים אז, ולכן יכול לקרוא ק"ש של ערבית. אבל זה אינו, דמה שאמר "לא לעולם יממא הוא" - הוא רק לענין שאר מצות דבעינן בהו לילה, אבל לענין ק"ש של שחרית כיון שיש אנשים שישנים אז א"א לקרוא.

[6] והא דלא קאמר שקורא פעמיים קודם הנץ החמה וכו', משום שרצה ללמדנו שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ. ולכן אמר, אחת קודם הנץ ואחת אחר הנץ, להדגיש שק"ש של ערבית אפשר רק קודם הנץ.