בכורות דף לג. א

מה דורשים מהא דכתיב ג' פעמים צבי ואיל?

לת"ק אליבא דב"ה (דברייתא) לרבי עקיבא אליבא דב"ה
א. החורש או מרביע שור פסולי המוקדשין לוקה [1]
ב. צבי ואיל טעונים שחיטה ולא עוף מה צבי ואיל מותרים לעכו"ם אף בכור [2]
ג. מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה והמתנות אף פסולי המוקשין

האם טמאים יכולים לאכול בשר בכור בעל מום?

בטומאת מגע בטומאה היוצאת מהגוף - כנדה
לבית שמאי יכולים אינם יכולים
לבית הלל יכולים יכולים

האם מותר להפשיט את העור של בכור או של פסולי המוקדשין דרך הרגלים שישאר שלם?

של בכור בעל מום של פסולי המוקדשין
לב"ה
 
ורבנן
לסתמא דגמ' מותר דאינו בקדושתו מותר דפקעה קדושתם
למערבא ולר"י אסור - דנראה דעובד עבודה בקדשים, גזירה שמא יגדל עדרים עדרים
לבית שמאי אסור דהוא בקדושתו (דאסור לנדה) יתכן דמותר, דאין קדושתן מרחם
לראב"ש יתכן דמותר,
 
דאפי' לא אלים לתפוס פדיונו
אסור דגם אחר שחיטה
 
בקדושתן [3]

היו לפניו שתי חטאות שהפרישן לאחריות ונפל מום באחת, שהדין שתמימה תקרב ובעל מום תפדה, מה הדין כששחט את הבעלת מום אחר הפדייה?

נשחטה קודם שנזרק דם התמימה נשחטה אחר שנזרק דם התמימה
לרבנן מותרת אסורה בהנאה - כדין חטאת
 
שנתכפרו בעליה דלמיתה אזלא
לר' אלעזר בר"ש אסורה [4]

בכורות דף לג: א

בכור שאחזו דם האם מותר להקיז את דמו כדי לרפאותו?

מקום שאין עושה מום דחוזר ומתרפא מקום שעושה בו מום
לר' יהודה אסור [5] - ואפי' ימות אסור דמטיל מום בקדשים
לחכמים ר"מ מותר [6] אסור דמטיל מום בקדשים
לחכמים דברייתא מותר מותר - ובלבד שלא ישחט במום זה
לר"ש דמתניתין מותר מותר - דהוי דבר שאינו מתכוון [7]
לר"ש דברייתא מותר מותר - ואפי' ישחט על מום זה

חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה [8] מה יעשה?

היכן יניחנה? מה דין הכיסוי?
לרבי אליעזר -
 
תרומה תלויה צריכה שמירה
אם מנוחת במקום בלתי שמור
 
צריך לתת אותה במקום שמור
אם היתה מגולה
 
צריך לכסותה
לרבי יהושע -
 
תרומה תלויה לא צריכה שמירה
אם היתה מונחת במקום שמור
 
יכול להניחה במקום שאינו שמור
אם היתה מכוסה
 
יכול אפילו לגלותה
לרבן גמליאל לא יחדש בה דבר
-------------------------------------------------

[1] דמזה שקרא לו הכתוב "צבי ואיל" - הרי זה גוף אחד ועשאו הכתוב כשני מינים, ולכן לוקה אם הנהיג בו או הרביע. (כן מבואר בתוס' בד"ה חד, ובשטמ"ק אות ג').

[2] ובפשטות משמע שר"ע לית ליה סברת ר"א הקפר, וס"ל דיש שחיטה לעוף מן התורה, וכן כתבו התוס' לעיל (דף לב: בד"ה פסק) בתירוץ אחד, ובתירוץ שני כתבו שר"ע ס"ל כר"א הקפר, ולמד אחד מצבי ואחד מאיל, כלומר אחד לדרשת ר"א הקפר ואחד לדרשתו להתיר לעכו"ם לאכול מבשר בכור בעל מום.

[3] וע' בסמוך שעדיין יש עליה שם של חטאת, ודנים לה כחטאת שכפרו בעליה שלמיתה אזלא.

[4] ס"ל שאפי' בשר בעלת מום בקדירה, כי ס"ל שאפי' אחר שחיטה עדיין בקדושתייהו קיימי, ומיקרי חטאת שכיפרו בעליה דלמיתה אזלא ואסורה בהנאה.

[5] דמתוך שאדם בהול על ממונו, אם תתיר לו במקום שאין עושה בו מום - יבוא לעשות במקום שעושה בו מום, ונמצא מטיל מום בבכור.

[6] דאדרבה אם לא תתיר לו במקום שאינו עושה בו מום מתוך שבהול על ממונו יעשה אפי' במקום שעושה בו מום, לכן מתירים לו. אכן אם מתוך ההקזה הזאת נעשה מום, לא ישחוט עליו, היות שהטיל אותו בידים, וצריך לחכות עד שיפול בו מום אחר.

[7] וכיון שהוי דבר שאינו מתכוון דמותר, אף נשחט על אותו המום.

[8] פירש"י כגון שנכנס שם אדם טמא וספק אם נגע ספק אם לא. והקשו התוס' (בד"ה חבית), דממ"נ אם ברה"י ספקו טמא ואם ברה"ר ספקו טהור, ולכן העמידו שמיירי בב' חביות ברה"י ונגע טמא באחת מהן ואין יודע במי נגע דבכה"ג לא ילפינן מסוטה לטמא ברה"י, דכיון שבודאי אחת טמאה ואחת טהורה - אין לטמא את שניהם, דאינו דומה לסוטה, ששם יתכן שהיא טמאה בודאי.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף