בבא בתרא דף ק"ע ע"א א

מה סברת רבי ורשב"ג באותיות - שטרות, האם נקנות במסירה?

אליבא דרשב"ג אליבא דרבי
לרב דימי אין נקנות נקנות
לאביי ורבה נקנות נקנות

שטר שאין עליו עדים, או שיש עליו עדים פסולים, ויש לו עדי מסירה כשרים, מה דינו?

כשחתמו בו עדים פסולים כשלא חתמו בו כלל
לרבי - ר' אלעזר פסול כשר
לרשב"ג - ר' מאיר פסול פסול

מלוה ולוה האדוקים בשטר, מה דינו [לצד דלא אמרינן איפוך]?

כשהשטר מקויים כשהשטר לא מקויים - אבל מודה לוה שכתבו
לרבי יחלוקו צריך לקיימו, ואם לא אינו גובה כלום
לרשב"ג יחלוקו יחלוקו

אליבא דרשב"ג שאמר שנדון בחזקה, האם הכוונה שנדון גם בחזקה, או הכוונה שנדון
בחזקה ולא בשטר?

האם נדון בחזקה האם נדון בשטר
לרב דימי, אביי, רבינא ואיבעית אימא הא' נדון לא נדון [1]
לאיבעית אימא לברר וכו' נדון נדון [2]

בבא בתרא דף ק"ע ע"ב

לתנאים דלהלן, הפורע מקצת חובו, מה דינו?

האם יכול המלוה לכוף ללוה לכתוב שובר האם יכול הלווה לכוף למלוה להחליף לשטר
לר' יוסי כן לא
לר' יהודה לא כן [3]

אמר רב הונא אמר רב אין הלכה כר' יהודה וכו', אלא ב"ד קורעין את השטר וכותבין, מה היא סברת ר' יהודה שעליה נחלק רב? [תד"ה אין].

מזמן ראשון מזמן שני
להו"א דרב נחמן אין כותבים [4] כותבים
לרב הונא כותבים [5] אין כותבים

לס"ד דרב נחמן שרב סובר שאליבא דר' יהודה כותבין מזמן שני,
מה הדין לר' יהודה בשטר שנמחק? [תד"ה אין].

מזמן ראשון מזמן שני
לתי' א' דתוס' לרב: כותבים [6]
לר' יהודה: אין כותבים
לרב: אין כותבים
לר' יהודה: כותבים
לתי' ב' דתוס' כותבים [7] אין כותבים
-------------------------------------------------

[1] לרב דימי משום שס"ל לרשב"ג שאין אותיות נקנות במסירה, ולאביי ס"ל לרשב"ג דעדי חתימה כרתי וכאן חתום קרוב ופסול, ולרבינא משום שמיירי בשטר שאן בו עדים, ולאיבעית אימא מיירי בשטר שאינו מקויים.

[2] לתירוץ זה בא רשב"ג לחדש שאפי' שאמר שיש לו גם חזקה וגם שטר, סגי לידון בחזקה בלבד, ולא צריך לברר את כל טענותיו. אולם ודאי שאם יביא שטר בלבד יועיל.

[3] ומבואר בברייתא שר' יהודה ס"ל שיכול להחליף את השטר אפי' בעדים בלי ב"ד. ועל זה אמר רב לפירוש רב הונא, שאין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי, אלא צריך להחליף את השטר דוקא בב"ד, ורב תנא ופליג. ועי' רשב"ם ובטבלא הבאה.

[4] והבין רב נחמן שזו סברת רב ברבי יהודה שאין לכתוב מזמן ראשון, והבין כן מזה שאמר ר' יוסי לר' יהודה: ולא ירע כוחו של זה, ומשמע שר' יהודה באמת כן מגרע כוחו והיינו שיגבה רק מזמן שני. ועל זה נחלק רב על ר' יהודה ואומר שגובה אפי' מזמן ראשון. ושאל רב נחמן את רב הונא האם יודע רב את הברייתא שמפורש בה שר' יהודה ג"כ ס"ל שמזמן ראשון, דלכאורה לפי ברייתא זו אין לו מה לחלוק.

[5] וענה לו רב הונא שרב ידע את הברייתא הזו שכן ס"ל לר' יהודה כמותו לכתוב מזמן ראשון, אלא שהוא חולק עליו בענין אחר, דר' יהודה היקל לכתוב כן בלא עדים, ולרב צריך דוקא ב"ד.

[6] ר"ל דרב מעמיד הסוגא שם אליבא דנפשיה בזמן ראשון, ואליבא דר' יהודה בזמן שני

[7] ר"ל לתי' השני ס"ל לרב שר' יהודה מחלק בין היכא שנמחק שאין זה דומה למוקדם כיון שב"ד עצמם כותבים אותו אפשר לכותבו מזמן ראשו לבין כאן שהעדים כותבים ולכן הוא מזמן שני. ולתי' השלישי ס"ל שכאן שכותבים שטר חדש דומה יותר למוקדם ולכן ס"ל לר' יהודה שאינו אלא מזמן שני, משא"כ שם שהוא במקום השטר שנמחק.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף