[1] ואף שלעיל אמרינן כור בשלושים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה, וא"כ גם כאן הגם שיתחיל עמו בפעולתו היום, איך נחשוב לכל ימי השכירות כיום אחד ארוך ושלכן לא הוי אגר נטר, מ"מ ביאר רבא דשכירות שאני, ובשכר טורחו של אדם אין אגר נטר, דרשאי פועל להשכיר עצמו בפחות. ורק במקרה הראשון יש להחמיר, דכיון שלא עושה עמו מלאכה עד שיבוא זמן הגורן נראה כריבית.

[2] ומיירי שהיה הכלי של הסרסור, ואף שבמשנה מיירי בדין זה לענין אם נשברה החבית, שנשברה לסרסור, ומכיון שקונה לו הכלי שלו ראשון ראשון, וכ"ש אם כבר נתמלאה המדה שנקנה לסרסור הכל. מ"מ הוא הדין לענין יוקרא וזולא שהוא ברשות הסרסור, וכמו שהקשו בתד"ה נשברה לשיטת רשב"ם, דמדוע לא נקטה המשנה גם בסרסור לענין יוקרא וזולא.

[3] וכתבו בתד"ה והתנן (בעמ' ב') דאף שהחיוב להפריש הוא רק אחד מחמישים, וא"כ זה האדם יש לו בחביתו נ' מדות שאינם ממוצות, ולכאורה גם תרומתו צריכה להיות מדה שאינה ממוצה, מ"מ כיון שקרא שם על אותה מדה, נעשה כל מה שבה תרומה וחייב למצות את המדה לכהן.

[4] אף שמן הדין הוא שייך לקונה, מ"מ כיון שהבעלים מתייאשים מזה, דטורח להם להמתין למיצוי המדה, לכך שייכים מצויי המדות למוכרים.

[5] כן הסיקה הגמ', שר' יהודה נחלק בסיפא ולחומרא, ואמר שאין פטור חנווני רק בע"ש עם חשיכה.

[6] זהו האופן שמודים רבנן לר' יהודה במשנה שפטור על הצלוחית כיון שלא הגיע ליד החנוני, והאב שנתן אותה הוי מצדו אבידה מדעת.