[1] בגמ' מבואר ב' טעמים מדוע לא יכול המערער לומר לו שאם היתה שלך הייתה זורעה, אחד דכיון שבני הבאגא ג"כ הובירו שדותיהם, ויכול לומר שלשכור שומר לבדו הוא לא יכול. והב' שבכך ניחא ליה טפי שע"י כך תעשה השדה בשנה הבאה יותר.

ועי' בספר המקח לרב האי גאון שער מ' (מהדורת עמק השער עמ' שס"ב ד"ה והיכא), שביאר את הנפק"מ בין ב' התרוצים. דלתי' הראשון הוא בדוקא אם עשו כן כל אנשי אותו המקום להוביר. והתי' השני אפי' כשלא עשו כן כולם אולם בדוקא כשמוכח שיש תועלת לשדה.

[2] כן העמידה הגמ'. דאם נימא דכל האנשים מובירים שדותיהן ודאי שאין שום טענה למערער.

[3] ודוקא בית, אבל חנויות שאין דירתן אלא ביום, ל"צ להחזיק אלא ביום.

[4] כן הוא פירוש רשב"ם בסוגיא, אולם בתד"ה מר זוטרא (בעמ' ב') הביאו לפירוש ר"ח שדין רוכל קאי על העדים שמעידים שדרו בבית, שהצריך רבא לעיל שיאמרו שדרו בה ג"ש ביום ובלילה, אולם אם הם רוכלים אינם צריכים להעיד על הלילות. אולם הוסיפו בתד"ה מודה, שצריך לאלו הרוכלים חזקה של שש שנים שלימות, כדי שיהיו בסך הכל ג' שנים מפוזרות.

[5] וכל שלא יביא המחזיק עדים על היום והלילה יוציאו ממנו את הבית. אולם ר"ת בתד"ה מר זוטרא פירש שלא צריך להעיד על היום והלילה, אלא סגי אם יביא עדים בסתם שדר ג"ש ומצאוהו בביתו פעמים ביום ופעמים בלילה ויועיל. ועוד פירש שטענתו טענה שאמר מר זוטרא היינו של המחזיק, יעויי"ש.

[6] מהרשב"ם (דף כ"ט סע"א) ד"ה אמר מר זוטרא מבואר דוקא כשטוען טענת ברי. אולם הרמב"ם (בפרק י"ב מטוען ונטען הל' ב'), ס"ל שאפי' שטוען שמא לא דרת גם בלילות, צריך המחזיק להביא ראיה.

[7] ופירשו תוס' ד"ה אמר מר, דל"צ אפי' לשואלם על הלילות, דגם אם יאמרו אין אנו יודעים על הלילות, כל זמן שלא ערער המערער בפי' על הלילות אמרינן מסתמא דר בלילות כבימים.

[8] כתבו תד"ה בשכוני, שמיירי שיש לו עדים שדר בחדרים הפנימיים, רק אין לו עדים דרך איפה היה עובר להכנס אליהם. דאם אין עדים שדר בחדרים הפנימיים פשיטא שאין על המחזיק להביא ראיה.

[9] דין זה מבואר ברשב"ם ד"ה עליו.